שבוע סוף


Watch Part of the weekend Never Dies in Music  |  View More Free Videos Online at Veoh.com

טוב, יצא ככה שאנחנו בקטע של דוקומנטרים לאחרונה. למעשה יש לומר רוקומנטרים – להלן, סרטים דוקומנטרים בנושא מוזיקה.
נדמה ש – Searching for Sugar Man (הבאמת, באמת מצויין) הביא לפריחה של הז'אנר, אבל למעשה סרטים רוקומנטרים מצויינים, רואים אור חדשות לבקרים.
Under African Skies שחוזר עם פול סיימון לדרום אפריקה' 25 שנה אחרי צאת אלבום המופת Graceland; מארלי שמאיר זוויות חדשות בחייו של האיש שחשבתם שאתם יודעים עליו הכל; ו – Bad 25 של ספייק לי, על הרגע בהיסטוריה בו מייקל ג'קסון באמת התחיל לאבד את זה – הן רק 3 דוגמאות של סרטים שכדאי לראות וכולן מן השנה שעברה.

והפעם במסגרת השירות שאנחנו מעניקים מדי פעם לקהילה, ניזכר בסרט וותיק יותר. אוקיי, לא מאוד וותיק – 2008 – ועדיין, אנחנו מדברים פה על העשור הקודם… – Part of the Weekend Never Dies. הסרט מלווה את ההרכב הבלגי Soulwax במהלך 120 הופעות (!) מסביב לעולם כשהוא מצולם במצלמה אחת(!!).
תאמרו: טרמינלים, נסיעות אינסופיות באוטובוס, האנגאובר, סקס, סמים וציפי חוטובלי – מה כבר אפשר לחדש? אומר לכם: צודקים. ועדיין… Part of the Weekend לא דומה לשום סרט מסע אחר. אולי זאת העריכה הכה לא ליניארית (והמבריקה) אולי זאת המוזיקה של Soulwax שיכולה לגרום גם לקלאברים ההארדקוריסטים ביותר לרצות לתלוש לעצמם איבר (בחדווה!) ואולי זה רק אני והחלום הכמוס שעוד מרצד לו אי-שם – להתעורר כל בוקר עם האנג-אובר פסיכי, בלי להיות בטוח באיזו מדינה אתה נמצא, ובלילה להעיף אלפי אנשים לאוויר עם המוזיקה שלך.
לטעמי, אחד הטובים (אם לא ה-) – תבלו!
שבת שלום!

Music is the weapon

מצולם בלאגוס, ניגריה, 1982 (בצבע) – Music is the Weapon, הוא דוקו המאיר זווית בחייו של המוזיקאי פורץ הדרך, פלה קוטי, שמעבר להיותו אבי האפרו-ביט, גם היה פעיל פוליטי שהטריד את המשטר בניגריה, שמצידו דאג להטריד אותו בחזרה.

הסרט מביא קטעים מצולמים מההופעות המתמשכות ב-Shrine המפורסם, לצד הצצה על חיי הרחוב קשי היום של לאגוס. בין לבין פורש פלה את משנתו, ההזוייה לעיתים, בענייני פוליטיקה, יחסי אישות וכמובן מוזיקה.

הסרט לא נוקט עמדה ביקורתית מדי ונותן לרוב לתמונות ולמוזיקה לדבר, עם Voice Over בסיסי ביותר. ועדיין מדובר במסמך מרתק על אחד המוזיקאים המשפיעים בדורו.

יפת ממליץ: Laura Mvula

חדש מהתנור: זמרת-יוצרת-מוכשרת מברמינגהאם. אלבום הבכורה שלה ראה אור ממש לא מזמן. היה כבר מי שהגדיר (כי חייבים להגדיר הרי) את המוזיקה שלה כגוספדליקה… – וגם אם זה לא אומר בעצם כלום, זה משחק מילים משעשע.

תבלו!

אם יוולד לי ילד

לפני חודשיים בדיוק נולד לי בן ראשון.

חודשיים, בוודאי חודשיים ללא שינה, הם לא זמן מספיק בכדי לעכל את השינוי הזה בחיים. כלכך הרבה דברים קורים חדשות לבקרים, כשכל יום מביא עימו תגליות ותובנות חדשות וזה עוד כשהעולל הוא לא הרבה יותר ממאגר גז לא מנוצל (אם תשובה היה יודע מה יש לי בבית, התינוק היה מולאם מזמן).

על כל פנים, מה שהעסיק אותי עוד לפני הלידה, הוא החינוך המוזיקלי של הילד. ואני לא מתכוון לזה שהילד הולך לשבת מגיל שנה על פסנתר ולהתאמן 10 שעות ביום. אני מדבר על מה שישמע בבית. בבית הוריי שמעו הרבה מוזיקה. על הפטיפון (שלמדתי להפעיל בערך בגיל 5) הסתובבו 'כוורת' ואלביס וגם ננה מושקורי ודאלאראס (אין לנו שורשים יוונים, אבל אבא תמיד התחבר למוזיקה הזאת) ואריק לביא ותקליט שהיה אהוב עליי במיוחד: "משירי תנועות הנוער", שמצאתי כעבור שנים בחנות תקליטים משומשים ורכשתי לעצמי. והשירים שאבא היה שר מלהיטי התקופה, כשהיינו יוצאים לטייל – 'סליחות' של יהודית רביץ ו'ימים לבנים' הנפלא של שלמה יידוב (ולאה גולדברג, חשוב לציין) – הם מהשירים האהובים עליי עד היום. חינוך מוזיקלי. על זה אני מדבר.

חבר טוב שלי סיפר לי שהוא טוען את נגן ה-mp3 של בתו במוזיקה איכותית, שייכנס לה בשאפל פתאום איזה פי ג'יי הארווי בין כל הג'סטין ביבר והניקי מינאג'. אני חושב שזה רעיון מצויין, אם כי לא ישים על ילד בן חודשיים, אבל כבר במחלקת יולדות השמעתי לו את ה – Magical Mystery Tour שהיה לי על האייפון. וכשחזרנו הביתה שמענו יחד את 'זיגי' של בואי ורקדנו לצלילי Establishment Blues אצל גל אפלרויד הנהדר. באוטו אנחנו שומעים את האחרון של ברי ומתי כספי ולפני השינה מה שמנגן זה המובייל שמעל המיטונת. בכל-זאת, ילד בן חודשיים.

ויש לי עוד כלכך הרבה דברים להשמיע לו – ג'יימס בראון בשביל הגרוב ונינה סימון בשביל הרגש ודילן בשביל הסיפורים וסטיבי וונדר בשביל הנשמה וליאונרד כהן בשביל השכל ולואי ארמסטרונג (בשביל הכל יחד) ובוב מארלי… הבן שלי ישמע הרבה בוב מארלי! אוףףףףףף………….. יש הרבה להספיק…

מה שבטוח – עומר (ככה קוראים לו) ישמע הרבה הנרי מאנסיני.

HENRY MANCINI – BABY ELEPHANT WALK