לפני חודשיים בדיוק נולד לי בן ראשון.

חודשיים, בוודאי חודשיים ללא שינה, הם לא זמן מספיק בכדי לעכל את השינוי הזה בחיים. כלכך הרבה דברים קורים חדשות לבקרים, כשכל יום מביא עימו תגליות ותובנות חדשות וזה עוד כשהעולל הוא לא הרבה יותר ממאגר גז לא מנוצל (אם תשובה היה יודע מה יש לי בבית, התינוק היה מולאם מזמן).

על כל פנים, מה שהעסיק אותי עוד לפני הלידה, הוא החינוך המוזיקלי של הילד. ואני לא מתכוון לזה שהילד הולך לשבת מגיל שנה על פסנתר ולהתאמן 10 שעות ביום. אני מדבר על מה שישמע בבית. בבית הוריי שמעו הרבה מוזיקה. על הפטיפון (שלמדתי להפעיל בערך בגיל 5) הסתובבו 'כוורת' ואלביס וגם ננה מושקורי ודאלאראס (אין לנו שורשים יוונים, אבל אבא תמיד התחבר למוזיקה הזאת) ואריק לביא ותקליט שהיה אהוב עליי במיוחד: "משירי תנועות הנוער", שמצאתי כעבור שנים בחנות תקליטים משומשים ורכשתי לעצמי. והשירים שאבא היה שר מלהיטי התקופה, כשהיינו יוצאים לטייל – 'סליחות' של יהודית רביץ ו'ימים לבנים' הנפלא של שלמה יידוב (ולאה גולדברג, חשוב לציין) – הם מהשירים האהובים עליי עד היום. חינוך מוזיקלי. על זה אני מדבר.

חבר טוב שלי סיפר לי שהוא טוען את נגן ה-mp3 של בתו במוזיקה איכותית, שייכנס לה בשאפל פתאום איזה פי ג'יי הארווי בין כל הג'סטין ביבר והניקי מינאג'. אני חושב שזה רעיון מצויין, אם כי לא ישים על ילד בן חודשיים, אבל כבר במחלקת יולדות השמעתי לו את ה – Magical Mystery Tour שהיה לי על האייפון. וכשחזרנו הביתה שמענו יחד את 'זיגי' של בואי ורקדנו לצלילי Establishment Blues אצל גל אפלרויד הנהדר. באוטו אנחנו שומעים את האחרון של ברי ומתי כספי ולפני השינה מה שמנגן זה המובייל שמעל המיטונת. בכל-זאת, ילד בן חודשיים.

ויש לי עוד כלכך הרבה דברים להשמיע לו – ג'יימס בראון בשביל הגרוב ונינה סימון בשביל הרגש ודילן בשביל הסיפורים וסטיבי וונדר בשביל הנשמה וליאונרד כהן בשביל השכל ולואי ארמסטרונג (בשביל הכל יחד) ובוב מארלי… הבן שלי ישמע הרבה בוב מארלי! אוףףףףףף………….. יש הרבה להספיק…

מה שבטוח – עומר (ככה קוראים לו) ישמע הרבה הנרי מאנסיני.

HENRY MANCINI – BABY ELEPHANT WALK

דה-באזר, הוא אתר שאנחנו מאוד אוהבים. עוד מהימים שהיה הבלוג של דורפן. בקטנה, מדובר בקבוצת בלוגרים שכותבים על ספורט (אבל לא רק), בגדול – מדובר בקהילת הספורט החשובה שפועלת כיום בשפה העברית.

בני תבורי בדה-באזר, הוא מקרה האוהד השרוף שירד מהיציע ועלה למגרש ואז גילה שהוא יכול להתמודד מול הגדולים כשווה בין שווים. לא תמצא בכתיבה שלו את המרמור האופייני לעיתים לעיתונאים וותיקים, בגלל שהוא לא כזה. בני תבורי הוא בסך-הכל אוהד. כמונו. ואנחנו שמחים לארח אותו כאן:

נער במעיל עור על אופנוע הגיע לשכונה. בן שש עשרה, עם הונדה 50 סמ"ק ומעיל עור תואם. לוק של גידי גוב ימי כוורת. אחרי כמה ימים החברה שלי שאלה אותי אם אפשר לאהוב שניים. אותו דבר. בדיוק אותו דבר. בטח, אמרתי לה. אין חיה כזאת, אמרתי לי.

*

עברו מאז הרבה שנים, ולמדתי שאין דבר כזה באמת לאהוב שניים, או שתיים, אותו דבר. גם אם נדמה שהלב חצוי, הוא לא. הוא, על סמך מדידה רגשית, מחולק איפשהו, כשחלק אחד זוכה לעוצמות רבות יותר. להוציא מהדיון משפחה וחברים, שתי האהבות שלי הן רוקנ'רול וכדורגל. אפשר להרחיב למוסיקה וספורט בכלל, אבל אז אצטרך למצוא פלטפורמה אחרת לבסס עליה את הרעיון,  ואין לי כוח. את שתי האהבות האלה, אני אוצר בחבילת הבסיס של חיי. כלומר, בתשעים ותשע  פעמים מתוך מאה אקראיות שתפגשו בי, אני אדבר על כדורגל או רוקנ'רול. או שניהם. ככה אני וטוב שכך.

*

אני אדם רציונאלי בדרך כלל, אבל נוטה לאבד את זה לחלוטין ככל שהדברים נוגעים לרונ'רול וכדורגל. אני אתיאיסט שקול ומנומק, אבל מסור בכל נפשי לשתי דתות אלה, השתיים המאורגנות בהן אני דבק. שם, אני הולך לאיבוד בסבך רגשות חסר הגיון ודרך. אני צורך את מה שהן מציעות לי כמו נרקומן, ובכלל זה מידע מפורט על האלוהים השונים שמתחלפים חדשות לבקרים. חי בשולי ההיגיון ומרחיב ככל שניתן את גבולות המעטפת של אבדן זהות לטובת פרסונה אחרת.

למשל: אה, הוא? כן, חולה ניל יאנג  וליברפול. מבינים? הזהות שלי מושאלת. גם השם שלי כבר לא אומר כלום לאף אחד. ההוא, מליברפול וניל יאנג. אני חייל נאמן בצבא המאמינים האדוק של רוקנ'רול וכדורגל. אני חבר בכנסיותיהן,  וחי על פי טקסיהן ועיקרי אמונתן, כבהתניה פבלובית פטורה מהנמקה.

*

אבל אחת מהן, נטועה עמוק יותר. ראשונה בין שוות. רוקנ'רול רולס. אין מה לעשות. פורטיס בבארבי  מעיף אותי יותר גבוה וליותר זמן מג'רארד באיסטנבול. זה לא שלא הייתי מאושר עד אין קץ באותו לילה שכאילו נרקח במוחו של תסריטאי דו-קוטבי, אבל בלוויה שלי ישירו, לא ישחקו סטנגה. איף יו נו וואט איי מין. זאת אומרת, שבכל עת בה אדרש לבחור באחת משתי הזדמנויות: נניח ליברפול – צ'לסי  באנפילד או ניל יאנג באמסטרדם, אני לוקח את השנייה. גם אל קלאסיקו בברצלונה מפסיד לפרל ג'אם בפראג.

*

וכך אני חי עם האהבות שלי ומוצא מקום לשתיהן בחיי. השתדלתי לא להחמיץ אף משחק ששודר כאן במסגרת היורו. הכול מאורגן אצלי לטובת צפייה חווייתית. הכורסא נוחה, הטלביזיה רחבה, בני הבית יודעים שאבא בטקס דתי כלשהו לא מוכרחים להפריע אם אף אחד לא מת ממש. עד שבשיא הלחץ עם אנגליה שלי נגד שבדיה הופיע הבן עם מתנה. אז, עברתי למצב צבירה אחר.

בחדר העבודה אני תולש בידיים רועדות, ומגדף חרישית את מי שהמציא את הצלופן. במארז החינני אני מוצא את הגביע הקדוש שלי, ניל יאנג. יחד עם הקרייזי הורס הוא עורך מסע של כבוד בנבכי ה- Americana, אל מחוזות הפולק. יאנג לא לוקח את השירים הנדירים על המדף, אלא הכי נדושים שיש. כאלה שילדים באמריקה שרים בכל יום בגן ובית הספר היסודי, ונותן בהם  דיסטורשן.

באלבום הזה, ניל יאנג מבורך שוב בנוכחותם של מאסטר הגיטרה – פרנק ("פונצ'ו") סמפדרו, מתופף הרוק שצריך לרשום עליו פטנט – רלף מולינה, ומי שהפך את הבאס לנשק יום הדין – בילי טלבוט, בפעם הראשונה מאז Greendale ב 2003.  ובשבילי, בכל הכבוד והיקר, זה יותר   מג'רארד פרקר ורוני.

את המשך המשחק ראיתי בשידור חוזר.

Keep on Rock'in!

——————————————————————

Neil Young & Crazy Horse – Americana  - כל הדיסק להאזנה ב- soundcloud:

אז אתמול עופר טל פינק פירגן לנו בפוסט פיוטי במיוחד, והיום כמובטח, אנחנו מחדשים מסורת שתחילתה עוד בימי התיכון וסופה מי ישורנו – מסורת המיקסטייפים (או המיני-מיקסטייפים במקרה שלנו, כי בתכל'ס למי יש סבלנות בחום הזה!).

Back To the Roots הוא מקבץ של כמה דברים שאנחנו מאוד אוהבים, בין היתר קרטיס  מייפילד, ווילסון פיקט, סליי אנד דה פאמילי… – כאלה. כמעט חצי שעה של מיקס סול-פאנק מרענן לתחילת השבוע. חוצמזה הוא ה-13 במספר שזה לכל הפחות ריספקט. אז תבלו:

BACK TO THE ROOTS

(Yet another fine product by martzianno!)

—————————————————————————————

Track List:

1. Curtis Mayfield – Get Down

2. 6ix – I'm Just Like You

3. Tim Maia – Rational Culture

4. Sly and the Family Stone – Underdog

5. Wilson Picket – Get Me Back On Time

6. Earth Wind and Fire – C'mon Children

7. Sam Dees – Whats It Gonna Be

—————————————————————————————

ריכזנו לכם גם את המיקסטייפים הקודמים בעמוד אחד אליו תוכלו להגיע מהקישור בצד שמאל. זה עדיין לא הכי נח, אבל תוכלו למצוא שם את כולם. אל דאגה, נסדר הכל תוך כדי תנועה…