הפינה לשיבוטכם

והנה משהו שלא היה פה כבר תקופה – המלצות מוסיקה. ארבעה אלבומים שנתגלגלו לידיי לאחרונה ובעטיים אני מפזז בגיל כבר שבועיים והסוף אינו נראה באופק. המשותף לכולם הוא שהם חלק מה – Soul Revival שמתרגש עלינו בשנתיים-שלוש האחרונות (מה שאישית משמח אותי מאוד) בין היתר בזכות אנשים כמו מארק רונסון, Quantic וקוטימן – בביצה המיוזעת שלנו. הבה נתחיל:

 

6a00d4144aef1d3c7f00e398be609a0005-320pi3.jpg

 The Haggis Horns – Hot Damn

ההאגיס מגיעים אלינו מלידס וכבר שנים שהם חורשים את המועדונים של הממלכה המאוחדת, כשהם משאילים את הריאות שלהם לכל המרבה במחיר והרשימה ארוכה: איימי וויינהאוס, קורין ביילי ריי (שהתחתנה בינתיים עם ג'ייסון ריי, חבר הלהקה), לו דונלדסון והניו-מאסטר-סאונדז, הם חלק מהשמות. נכון לעכשיו ההאגיס מלווים את מיודענו מרק רונסון כחלק מההרכב בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו. לאלבום הבכורה האינסטרומנטלי שלהם הם צירפו כמה מהנגנים המובחרים בממלכה כמו לוק פלאוורס (המתופף של ה- Cinematic Soul Orchestra) והתוצאה – אלבום פאנק מהודק, שנוגע פה ושם גם ברגאיי ואפרוביט וכולו עזוז ושמחת חיים.

 

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

the_herbaliser-same_as_it_never_was_b.jpg

 The Herbaliser – Same As It Never Was

 Ollie Teeba ו- Jake Wherry (להלן: The Herbaliser) פועלים מאמצע הניינטיז והיו מהרכבים הבולטים של הלייבל Ninja Tunes בחסותו שיחררו 5 אלבומי אולפן (ועוד אי-אלו סטים, הופעות ושאר פרפראות). Same As It Never Was אלבומם האחרון (יצא במאי השנה בלייבל K7!) מוצא את הצמד בפאזה מעט שונה. נתחיל מזה שהם חמישה (שזה מעט למעלה מן המקובל, כשמדובר בצמד) – הרבלייזר הם עכשיו להקה של ממש, מה שמאפשר להם להרחיב את המנעד המוסיקלי. סול, R&B, ביג-בנד ג'ז, כל אלה באלבום המצויין הזה, כשהרבלייזר כמובן לא שוכחים את שורשי ההיפ-הופ שלהם. לערבב את הכל יחד הם תמיד ידעו. על המנעד הקולי אחראית ברב הקטעים הדיווה הצעירה (22) מלונדון, ג'סיקה דארלינג.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

nicole.jpg

 Nicole Willis & the Soul Investigators – Keep Reaching Up

פינלנד היא לא בדיוק המקום שעולה בראש כשחושבים על פאנק, אבל  ה- Soul Investigators, לא נותנים לעובדה הזאת לעצור אותם. אהבה משותפת ל- Booker T & the MG'S וה- Meters, הביאה אותם לנגן יחד לפני כעשור בהלסינקי. לפני כשנתיים הם צירפו אליהם את וויליס, ילידת ניו-יורק והוציאו את Keep Reaching Up, שמאגד בתוכו אהבות משותפות נוספות – מלהקות הבנות עם הפופ של תחילת הסיקסטיז ועד הסול העשיר של תחילת הסבנטיז. ברוב המקרים הם עושים את זה בהצלחה יתרה. וויליס אולי לא משתווה בקולה לדיוות המובילות של הניו-סול, דוגמת שרון ג'ונס או הגברת וויינהאוס, אבל כמי שהספיקה לעבוד עם  קרטיס מייפילד מצד אחד ועם Dee-Lite מן הצד השני, היא מוכיחה שכוחה בגיוון ומחליקה בין הז'אנרים בקלות מפתיעה.

 

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

 

625853-763971.jpg

The Souljazz Orchestra – Freedom No Go Die

 הרשו לי לצטט כאן את מה שנכתב באתר הלייבל Do Right Music, שאחראי על ההוצאה של האלבום הפנטסטי הזה: "תחשבו על ג'יימס בראון פוגש בטיטו פואנטה לג'אם-סשן בבית משפחת קוטי"… כן, כן. הו כן!  ההשפעות של חברי האורקסטרה (הום בייס: אוטאווה) חובקות עולם – ג'אז, בלוז, פאנק, אפרו-ביט, קלאסי וקובני ואת כולם ניתן לזהות כאן, למרות ש- Freedom No Go, הוא אלבום אפרו-ביט. אפרו-ביט קלאסי. אפרו-ביט לפנים! אני מודה, אם יש משהו שקשה לי לעמוד בפניו זה הגרוב של מערב אפריקה – כבר בצלילים הראשונים של Mista President, חיוך אווילי נמרח על פרצופי והוא הלך והתרחב עם כל טרק נוסף. חיוך??? זה ביקורת מוסיקה זה?!! ועל כך רק נותר לי להשיב: בחייאאאאת, תעזבו אותי! קבלו הפעם שני טרקים ותבינו…

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מגיע לכם!

brick_wall.jpg

בא הדי.ג'יי והמפיק המצויין Diplo, לוקח טרקים נבחרים מהאלבום המ-ע-ו-ל-ה שהפיק לבת-טיפוחיו סאנטי ווייט, הלא-היא Santogold, מוסיף חיזוקים בפינות ומשחרר מיקסטייפ לרשת, ככה חופשי. למה? כי הוא בן-אדם טוב!

Top Ranking – Santogold vs. Diplo Mixtape

 (משתתפים:  Ratatat,Three 6 Mafia, B-52's, Kid Cudi, Switch, Radioclit, Benga, Skream, Warrior Queen, Barrington Levy)

 תאכלו את זה כשזה עוד חם!

שועלי שמשון

fleetfoxessmall.jpg

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

היו לי את כל הסיבות שלא לחבב את fleet foxes כשנתקלתי בהם לראשונה. הם חביבי הבלוגוספירה, המילה "אינדי" מוזכרת תכופות בהקשר שלהם, מה שגורם לי לטיקים בעין ימין ומעל הכל – הם נראים כמו חבורה של ביטניקים!

"ההיפים היו מגניבים, אבל הקוקאין הרס אותם", אמר לאחרונה רובין פקנולד, הפרונטמן של החבורה, בראיון למגזין התרבות the Stranger, מה שמיד גרם לי לחבב אותו מעט יותר. הטיקים נעלמו אחרי ההאזנה השניה. אחרי השלישית (הרצופה!) התעורר בי רצון עז לקחת את החכה, לצאת לנהר הקרוב ולשיר מסביב למדורה. הנהר הקרוב הוא האיילון, אז ויתרתי.

ה-fleet foxes הם חמישה חברים מסיאטל והם שרים על נהרות ועל הרים ועל רוח בהרמוניות קוליות נפלאות. המחשבות נודדות מיד אל קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, סיימון וגרפונקל והזומביז – שזה תענוג. כשעושים את זה פשוט אנחנו למדים (שוב, בפעם המי-יודע-כמה) – זה פשוט עובד.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

ציון:

pakal-cafe.jpg (פק"ל קפה)

בורות היא ברכה

low - things we lost in the fire

low – lullaby

והיום – דירקטוריון הבלוג מקבל בברכה כותב נוסף לשורותיו – dormin. עוד שיפור בשירות, שניתן לקוראי הבלוג חינם-אין-כסף וצעד נוסף בדרך להנפקה בבורסה.

 

בניגוד להרבה מהדברים שאני אוהב ושומע באינטנסיביות, אני לא מסוגל להצביע על המקור הפרטי שלי ל-low.

אני לא מתכוון לאותו מאורע היסטורי-דמיקולו שבו שמעתי לראשונה שיר של מוסיקאי שלא היכרתי. הכוונה היא למבוע המידע – למערכת או לאדם שהביא את קיומו של אותו יוצר או הרכב לידיעתי שלי.

אני יודע שזה אסור, שיש להבחין בין היוצר ליצירה, שואגנר אולי היה חרא של בנאדם אבל הוציא תחת ידיו מכלול של אופרות מדהימות. אני יודע וחוטא בכל זאת. מוסיקה היא תלוית קונטקסט, כמו כל דבר אחר בעולם, ורושם ראשוני הוא עדיין מנגנון מאוד חזק אצלנו בני התמותה.

הרי אין דין להקה שקוראים עליה בעיתונות הישראלית כדין להקה ששומעים לראשונה בהמלצת חבר טוב, או כדין הרכב שנפלת על קליפ ראנדומלי שלהם במהלך גלישה אסוציאטיבית. אנחנו צרכנים מיומנים, מודעים במידת מה לכוחות הרוחשים מאחורי האמנים, למחלקות יחסי-הציבור, לשיקולים הכלכליים, לפוליטיקה של שיווק והפצה. אנחנו חוששים מהשפעת הבומרנג של הצלחה, מנתחים תדיר האם יוצרים שאנחנו אוהבים הספיקו כבר להתקלקל, מתנבאים האם ההתמסחרות של פלוני היא טובה או רעה ברמה הקוסמית.

ככה יוצא שהרבה מהמוסיקה שאנחנו שומעים קשורה בהכרח לגורם המתווך שלה. והרי לכם הצעה מטומטמת: בפורמט העתידי של מוסיקה דיגיטלית (mp5.com כבר נקנה, דרך אגב) יהיה ניתן להטמיע, בנוסף לנתוני היצירה, הלייבל וכל אלה, גם שדה 'הומלץ על-ידי'. באווירת הכל-יכול של הרשת ובסימן הוויתור על החומרי, אפשר להגביל את האופציה לקישור לדף אינטרנט בלבד.

כל ההקדמה הזאת היא כמובן רק תירוץ להגיד ש-low זוכים אצלי למעמד מיוחד, וזאת דווקא משום שאני לא זוכר כיצד למדתי לראשונה על ההרכב המרגש הזה. יתרה מכך, למרות שמספר פעמים עמדתי מול האפשרות ללמוד אודותיהם פרטים ביוגרפים נוספים, עמדתי בנחישות לא אופיינות מול הדחף ובחרתי לשמר את האי-ידיעה המהנה כל-כך לגבי האנשים שמאחורי המוסיקה. יש שיציבעו בוודאי על כל מה שאני מפסיד מגישה ילדותית שכזאת. הרי ברור שאם אתה אוהב את מה שהחבר'ה האלה עושים, אזי קיים סיכוי טוב מאוד שגם תאהב פרוייקטים אחרים שהם השתתפו בהם. ייתכן וביודעין אתה מונע מעצמך גישה לתת-עולם שלם של מוסיקה.

לטיעון שכזה יש רק תשובה אינטליגנטית אחת: fuck that.

מה שאני כן יודע על low זה שהם משהו כמו שניים או שלושה אנשים, שיש בחור אחד מביניהם שנקרא אלאן ששר ומנגן בגיטרה ושהם מאיפשהו בארה"ב. הם הוציאו איזה עשרה דיסקים לפחות, תלוי איך סופרים, ונראה לי שהם עוד לא התפרקו. אני גם זוכר חצי מציטוט שניתקלתי בו לפני מספר שנים, משהו כמו: “we make slow music” , עובדה שבאמת לא ניתן לערער עליה.

low – last night i dreamt that somebody loved me

השיר הראשון של low ששמעתי היה גרסת כיסוי ל-last night i dreamt that somebody loved me, שהפך בידיהם לקינה אינסופית, כשהמילים שרות-נאמרות וההברות מתארכות עד אי-אפשר. המקור האלמותי של מוריסיי והחברים מבצבץ מלמטה בגאון, אבל החידוש מסיט ומנצל את הטקסט המוכר, מותח אותו ובוחן אותו, כמו שחוקרים סרט בהילוך איטי. ההאזנה לשיר מזכירה לי לעיתים משחק שתמיד מפסידים בו: אתה מנסה לשיר ולמשוך את המילים עם הזמר, אבל תמיד נשבר ראשון בסוף כל פראזה כשאתה חושב שצריך להיעצר על המקצב. הוא לוקח את הזמן.

יותר משנה לאחר ההתוודעות שלי לשיר אזרתי אומץ והקשבתי לדיסק שלם, שבמקרה יצא וזה היה "thing we lost in the fire" שיצא ב-2001. המשך תהליך הלימוד היה רק מעט יותר מהיר. אולי בגלל שהמוסיקה של low מתאפיינת בקצב כמו-מדיטטיבי, יצא שנמנעתי מלהתקדם איתם מהר מדי. שלא תטעו, לא מדובר במשהו דוגמת drone או חבריו – אבל יש רגעים, כשהמילים נחות בצד, וגוש של רעש עולה ותופס אותך לא מוכן, שאתה מרגיש כאילו מישהו אילף את wall of sound של סוניק יות' על-ידי האטת הזמן עצמו.

נסיים את דברי ההלל בוידיאו מתוך פרוייקט שמאוד שווה להכיר, אם עוד לא נתקלתם בו. take-away shows זאת יוזמה של כמה צעירים מפריז, שבמסגרתו הם משכנעים מוסיקאים שהם אוהבים להופיע איפה שבא להם ברחבי העיר, לשיר אחד או שניים. יש הרבה הופעות סתם ברחוב, בתוך בתי קפה, על גגות, באמצע הקהל וכל מיני הברקות אחרות. אפשר ורצוי לבזבז באתר שלהם שעות רבות.

אלאן ישיר לנו סולו.

ציון:

zion1.jpg (מיכל מלא, עיתון ושישיית מים)

מבוסס על מחקר מדעי

santogold.jpg

הרבה אתרי מוסיקה נחשבים (וכאלה שנחשבים ע"י עצמם), נוהגים לחלק ציונים כשהם נותנים ביקורת על דיסק מסויים. הדיסק של Santogold למשל, קיבל ב-Pitchfork את הציון 7.1 . שבע נקודה אחד! (מדי פעם אני תוהה לעצמי אם שיטת חלוקת הציונים ב-Pitchfork, היא לא איזו בדיחה פנימית של עורכי האתר ) – על כל פנים, שיהיה להם לבריאות והם גם לא היחידים שעושים את זה. אתרים אחרים משתמשים בדירוג של הגולשים. אם יכריחו אותי לבחור בין דירוג כלשהו של הגולשים, לבין נניח – סקר אקראי שנערך בקרב חתולי הרחוב מתחת לבית שלי – אני הולך עם החתולים בכל יום נתון. אבל גם זאת דרך. בקיצור, כולם מחלקים ציונים ובעקבות ישיבת דירקטוריון הבלוג שנערכה לאחרונה הוחלט כי אי-אפשר להישאר מאחור בעניין הזה.

כמקרה-מבחן לשיטת הציונים החדשה (והמבוססת מדעית!) שתונהג מהיום בבלוג, נבחר כאמור האלבום החדש והמרענן של Santogold.

Santogold היא למעשה בחורה העונה לשם Santi White ושמעתי אותה לראשונה כחלק מאוסף אלקטרו מלורלר למדי, שהגיע לידי בשנה שעברה. "נהדר", אמרתי לעצמי, "עוד M.I.A (כמה כבר יש בשלב הזה לעזאזל?)". אך הסתבר כי טעיתי. כיף לטעות במקרים כאלה. אמנם Creator, הטרק ששמעתי באותו אוסף מיותר עדיין נשמע כמו M.I.A ולא בכדי – השתיים מלבד היותן חברות , חולקות את אותו מפיק (Diplo המשובח) אך Santi בוחרת להתפזר ליותר כיוונים ואף מצליחה לעשות זאת בחן. בהאזנה ל- I"m a Lady, מיד צפה ועולה דמותה של דבי הארי (דבר נעים כשלעצמו). Shove It נבנה על ביט דאב משובח. השיר שבחרתי להשמיע הוא you'll find a way שזורק אותי ישר לסוף הסבנטיז כשהרוק והפאנק פגשו ברגאיי, עת היינו קורעים את רחבות הריקודים בבריקסטון.

ציון:
bread1.jpg

*(שני קוטג', חצי כיכר לחם וחפיסת ווינסטון לייט)

* מבוסס על מחקר מדעי. ההשתתפות אסורה על עובדי חברת החשמל ובני משפחותיהם- עד שיורידו ת'מחיר, החארות!