מייקל בן 50

[gv data="yGhq_Oy3tyk"][/gv]

(The Jackson 5ive – Pilot, part 1 ( part2, part3

 

The Jackson 5ive הייתה סדרת אנימציה ששודרה בימי ראשון בבוקר ב- ABC בין השנים 73'-71, בכיכובם של ג'קי, טיטו, ג'רמיין, מארלון ומייקל (אז בן 13). מוסיקת הפתיחה הורכבה מארבעה להיטי-מקום-ראשון של החמישיה (The Love You Save, I Want You Back ,ABC, Mama's Pearl) והוקלטה במיוחד לצורך התכנית. תפקידי האחים בסדרה בוצעו ע"י שחקנים וזאת עקב הלו"ז הצפוף של החמישיה, שלא איפשר להם להגיע להקלטות בעצמם.

בגדול עקבה העלילה אחר מסעם של הג'קסונים מקונצרט אחד למשנהו, כשבכל פרק מייקל היה מסתבך באיזושהי צרה, קורא לאחים הגדולים שיבואו להציל אותו ואז היו שרים איזה שיר ומתפזרים. כמתחייב מן התקופה, האיורים צבעוניים ועליזים והאנימציה שופעת מוטיבים פסיכאדליים, במיוחד בקטעי המוסיקה. בפרק הפיילוט מתואר הסיפור (הבדיוני) של גילוי הלהקה ע"י דיאנה רוס (שדווקא כן תרמה את קולה).

מייקל ג'קסון כבר התארח פה בבלוג במספר הזדמנויות (1, 2, 3) ובתואנות שונות, ולא בכדי – מייקל הוא המלך. בשביל אחד כמוני שגדל על Off The Wall ו- Thriller, האיש המחופף הזה הוא גיבור ילדות של ממש. מון-ווקינג בגרביים על השטיח בסלון, עם בילי ג'ין בפטיפון.  מייקל היה בשבילי מה שבאטמן היה לילדים אחרים. אתמול, ב-29 באוגוסט, הוא חגג 50. אך בעוד באטמן ממשיך לנצח בענק גם ב-2008, מייקל ג'קסון הוא היום תזכורת חיוורת ועצובה לאמן הענק שהיה פעם.

הכשרון של מייקל ג'קסון בא לידי ביטוי באופן הטהור ביותר, בהאזנה לשירים מהתקופות המוקדמות בקריירה שלו (לפני שהתחלף לו הקול) עם האחים ובתחילת דרכו כסולן. הבגרות שהוא מביא לשירה שלו יוצאת דופן. אני אדגים:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הביצוע הזה לשירו הנצחי של ביל ווית'רס, לקוח מאלבום הסולו הראשון של מייקל Got To Be There מ- 1972. מייקל הקליט אותו כשהיה בן 14.

אז מזל טוב לך מייקל ג'קסון. תודה על השנים היפות – בלעדיך העולם היה מקום הרבה יותר משעמם. מי ייתן ותזכה לאריכות ימים, תוך שאתה גורם כמה שפחות נזק לעצמך ולאחרים. אני תמיד אזכור אותך כילד.

michael_jackson_1971_got_to_be_there.jpg

ועוד: גם ה"רולינג סטון" וגם ה"גארדיאן" בסדרות של 50 תמונות (בצירוף עובדות טריוויה חסרות משמעות) .

אאוטסורסינג זה פאסה…

לפני כשמונה שנים החלה סוכנות החלל האמריקאית NASA להציע לגולשים מזדמנים באינטרנט לתרום מעט מיכולותיהם השכליות לחקר היקום. מסתבר שיש משימות 'פשוטות', כמו זיהוי פרצופים, שבני אדם עושים הרבה יותר טוב ומהר ממחשב.

על-בסיס עובדה זו הגו כמה חוקרים שנמאס להם לחכות, פרויקט בשם clickworkers שבו רבבות גולשים נדרשו לזהות ולסמן מכתשים בצילומים של פני השטח של כוכב הלכת מאדים – אני מניח שזה מה שנותר לאנושות לעשות (בשח הרי כבר הפסדנו). הפרויקט נחל הצלחה והביא לפרץ של יוזמות דומות, שניסו לרתום את מאגר היכולות הקוגנטיביות של משתמשי האינטרנט, לסיוע במשימות משמימות.
כיום, מהלכים מן הסוג הזה מכונים crowdsourcing.

 

לפני כשנה הרימו שני אמנים אתר ברוח דומה, שבו ביקשו מ-10,060 גולשים לסמן את המיקום של הכפפה הלבנה הבודדת על ידו השמאלית של מייקל ג'קסון, בכל פריים של קטע וידיאו קצר. הסרטון, ביצוע טלויזיוני של השיר המופתי Billie Jean משנת 1983, נחשב בעיני רבים לאחד מאירועי הפופ הגדולים של העשור ההוא. את הרשימה הארוכה של מיקומי הכפפה שהתקבלו, פירסמו השניים באתר ומיד ביקשו את עזרת הגולשים בשנית, הפעם במציאת שימושים מעניינים בוידיאו למידע שהצטבר.
התוצאות היו מגוונות וביניהן גם כמה הברקות, כמו עבודה שמחברת בין המיקום האנכי של הכפפה ומהירות הנגינה של הסרט עצמו.

סרטון המרכז את עבודות הגולשים ועוד הרבה מידע ניתן למצוא בלינק.

הנה דוגמא אחת:
[gv data="UPnR-zIwvQ0"][/gv]

מיי פירסט סוני

את מצלמת הוידאו הראשונה שלי קניתי כשהייתי בניו-יורק לפני כמה שנים. היא שימשה אותי רבות בתור סטודנט ונכחה עמי במספר לא מבוטל של אירועים הזויים למדי, עד שנפחה יום אחד את נשמתה (יהי זכרה ברוך!). כשעברתי על הקלטות שלי לאחרונה, נתקלתי בקטע שאותו אני רוצה להראות היום.

נגני רחוב הוא נושא שצריך לדון בו פעם בהרחבה. בניו-יורק הם היו בכל פינה ומכל הסוגים – היו זמרי פולק והיו כנרים, הייתה רביעייה שניגנה מוסיקה לטינית עם גיטרות וכלי הקשה והייתה שלישיית נשפנים וחבורה של נערים שתופפו על פחים וסירים הפוכים ובסאב-וויי צעירה שחורה ששרה סול, כשטייפ וורוד לידה על הרצפה נותן לה פלייבק. נשארתי על הרציף להמתין לרכבת הבאה, רק כדי להמשיך ולשמוע אותה שרה (טוב, זה לא שממש מיהרתי לאיזשהו מקום) – כל העניין הזה הותיר בי רושם עמוק. בערב האחרון ירדתי לסיבוב עם המצלמה החדשה באיזור הטיימס-סקוור ונגן כזה הצליח ליצור רגע, שנחרט אצלי בזיכרון. הוא ניגן באינסטרומנט שכמעט לא רואים ברחוב (או בכלל, מאז שרמי קליינשטיין משכן את שלו) והבידורית שלו הייתה מהעוצמתיות ששמעתי. מה שמיד קנה אותי הייתה העובדה שהבחור אילתר על פלייבקים של מייקל ג'קסון – וירטואוז גדול הוא לא היה, אבל מלא כוונה וגוד-ווייבז, מה שמתחבר מצויין לחוסר הוירטואוזיות שלי כצלם, באחד הקטעים הראשונים שצילמתי בחיי. Filed Under New York

[gv data="k47qlyxBxEk"][/gv]

ואז נזכרתי שהשיר הזה כבר הופיע פה פעם…

תנסו את זה בבית

door.jpg
כשיצאתי היום מהבית, התנגן לו שיר על המחשב. נדמה לי שזה היה Rock With You מהאלבום off the wall של מיייקל ג'קסון, שנייה לפני שהבן אדם התפנפן ונהיה סוג של רביכה אנושית. זה היה השיר האחרון בפלייליסט ולכן לא טרחתי אפילו לכבות את הנגן. פתאום נהיה פסקול ליציאה – על כל הפעולות הנלוות: נעילת הנעליים, הבדיקה בכיסים שלא שכחתי כלום, ההליכה אל הדלת, (החזרה לחדר כי שכחתי את הפלאפון,) סגירת הדלת מאחורי (והמוסיקה שנחלשת באחת), סיבוב המפתח, נקישת הבריח. הירידה במדרגות והשיר שנחלש ומתמזג עם רעשי העיר, עד שמתמוסס ונעלם.

העזיבה נהייתה נעימה יותר. המעבר מן הפנים אל החוץ התרכך. הידיעה שהמוסיקה של הבית ממשיכה להתנגן והיא תחכה לי שם כשאחזור. נסו ותהנו.